היום הראשון הוקדש לרישום, סדנאות בתשלום (שלא השתתפנו בהן, אבל שועשעתי לעקוב אחריהן בטוויטר – במיוחד אחר אירוע "צור איבר מין נשי כועס" בפאנל הפמיניזם), אירוע הפתיחה, ואירוע אחרון חביב ללילה – Skeptically Drinking.

העובדה שאין הרבה אירועים רשמיים אפשרה התמצאות והתרועעות עם משתתפי TAM. כל המשתתפים מסתובבים במלון עם תגיות הזיהוי שלהם, וכולם מאוד חביבים אחד לשני. התחלנו כמה שיחות רנדומאליות, ובאופן כללי האווירה היא שיתופים וכיפית.

בין כל האנשים כיף למצוא "גיבורי תרבות" כג'יימס רנדי, מייקל שרמר, ריצ'רד דוקינס, צוות ה-SGU, צוות ה-Skeptic Zone ועוד רבים וטובים – כולם שמחים לדבר, להצטלם, ובאופן כללי להיות חלק מקהילה מגובשת וחמה. ה-SGU ורנדי גם הסכימו בשמחה להתראיין לספק סביר בימים הקרובים, אז צפו פגיעה.

אירוע הפתיחה כלל סבב שאלות ותשובות עם ג'יימס רנדי וריצ'רד דוקינס. רנדי היה משעשע וכיפי, ודוקינס היה בריטי מסוייג ושנון כצפוי. השאלות היו אינטיליגנטיות להפתיע, והתשובות מפתיעות לפרקים. משעשעת במיוחד הייתה השאלה מה דוקינס חושב על פרק SouthPark שנעשה עליו (הוא הסמיק וענה I don‪'‬t engage in frivolous things), וההתייחסות שלו ל-Blasphamy כ-Victemless crime.

נראה שהשנה הרוח הספקנית התמזגה עם הרוח האתאיסטית (או לפחות האגנוסטית). הרבה מהמשתתפים, והרבה מהתשובות של רנדי ודוקינס התייחסו לנושא הדת, האתאיזם, ועל העובדה שצריך להפסיק להתבייש ולהתחיל להפיץ את הבשורה (הספקנית והאתאיסטית כאחת). נשמעו הרבה מחיאות כפיים באולם, אבל אין לי ספק שהרבה ספקנית הם אנשים מאמינים, ואני תוהה מה הייתה דעתם בעניין.

אחרי כל האירועים הרשמיים, ירדנו לפאב לאירוע Skeptically Drinking, שם בילנו ערב מצויין עם ערן שגב מה-Skeptic Zone, קייל מסאן פרנסיסקו, ועוד ספקנים מזדמנים. תחושת הקהילה רק הולכת ומתגבשת, במיוחד לאור השיח הער יחסית ב-Twitter בין המשתתפים, שמאפשר להתחבר ולתאם מפגשים בקלות יחסית.

אני מצפה בקוצר רוח למחר – היום המלא הראשון של הכנס, עם הרצאות מצויינות מסיימון סינג, מייקל שרמר, מאסימו, ואנשים מצויינים נוספים. בנוסף, מחר בערב אנחנו משתתפים ב-SGU Dinner, שבכלל אמורה להיות מיוחדת ומעולה.

‏Until then, שאו ברכה, ולילה (?) טוב.