היום השני ב-TAM
היום היה יום ההרצאות המלא הראשון ב-TAM. קמנו מוקדם להשתתף בהקלטה החיה של ה-SGU, שכללה ירידות קשות ביותר על ג'יי, גם מהקהל, וגם מחברי ה-SGU עצמם. השיא היה כשמישהו מהקהל שאל על האופן שבו מדברים לתינוקות, ג'יי ניסה להתחכם איתו, והבחור מהקהל ענה "Well, babytalk is mostly what you do on the podcast, no?", ולפני שג'יי הספיק להתאושש ולענות, סטיבן הוסיף "Wow, Karma's a bitch, eh Jay?". לא נעים…
ההרצאה הרשמית הראשונה הייתה של מייקל שרמר. בפועל זאת הייתה חזרה מורחבת על שתי ההרצאות הקודמות שלו ב-TED (כאן וכאן), ועדיין, יש ערך מוסף בלשמוע אותן ב-Live. שרמר נמוך ממה שציפיתי, אבל שרמנטי ביותר.
ההרצאה הבאה הייתה של Sean Faircloth, יועץ פוליטי אמריקני ותיק ומכובד, שלאחרונה הפך לאחד הבכירים ב-Secular coalition of America. הוא נשא נאום פוליטי דמגוגי – אבל מאוד אפקטיבי – על העובדה שהפרדת הדת מהמדינה נשחקת בארה"ב, ושעלינו לחזור להפרדה המלאה אליה התכוונו האבות המייסדים. חלק משעשע במיוחד בהרצאה היה הצגת הציטוטים והכתבים של ג'פרסון, מדיסון, פרנקלין ולינקולן, והעובדה שהדברים שלהם היו הורגים את הקריירה הפוליטית שלהם היום בעקבות ההתנצלות כלפי הימין הדתי בארה"ב. שון הוא נואם מאוד מוכשר, וגם אם הנושא פחות נגע לי אישית, ואף היה שזור בטענות דמגוגיות ומתלהמות, היה תענוג להקשיב לו.
לאחריו היה פאנל נשים בסקפטיות בהנחיית רבקה ווטסון, ובהשתתפות Harriet Hall (SkeptDoc), Carol Travis, Pamela Gay, Jennifer Hecht, Ginger Campbell שהיה מעולה. השיחה הייתה מעניינת ולא נפלה למלכודות הבנאליות, והדברים שנאמרו היו שקולים וענייניים. הדיון התחיל סביב המיעוט הנשי בקהילה הסקפטית, ובמהרה גלש לנשים במדע ובמקצועות "ריאליים". ההתמקדות הייתה באיך דמויות מפתח ו-Role Models משפיעים על בחירת המקצוע של דור העתיד (והטענות גובו במחקרים אמפיריים נרחבים), על הדינאמיקה של ארגונים בירוקרטים גדולים מול קבוצות מיעוט, והשיחה תובלה בהרבה סיפורים אישיים של משתתפות הפאנל. הסיפור המדהים ביותר (בעיני) היה המורה לפיסיקה של Pamela שהכשיל אותה בכוונה, כי "אין לה את מה שדרוש ע"מ להיות מדענית".
אחרי ארוחת הצהריים הופיע הגיבור הסקפטי – סיימון סינג, שסקר את תביעת הדיבה שהוגשה נגדו ע"י ארגון הכירופרקטים הבריטי, עד לסיומה המוצלח באפריל השנה (סיקרנו זאת בתוכנית 6). הקהל הערים על סיימון חיבה והערכה בדמות גלים של מחיאות כפיים נרגשות, וסיימון שמח לעדכן שאתמול בלילה בית הלורדים הבריטי, בתמיכת הממשלה, קידם חוק שעתיד לשנות את כל מערכת חוקי הוצאת הדיבה בבריטניה. זאת תוצאה ישירה של המאבק של סיימון, ושל התמיכה הציבורית הרבה לו הוא זכה.
אחרי סיימון עלה Joe Nickell, שסיפר לנו על חקירותיו בנושאים על טבעיים במסווה ולא במסווה. ההרצאה הייתה נחמדה, אבל מעייפת כמעה. לכן שמחו שהמרצה הבא היה Adam Savage ממפצחי המיתוסים. הוא העביר הרצאה בנושא הומניזם ומוסר ללא דת (אתאיזם הוא נושא חם בכנס), ותיבל אותה בסשן שאלות ותשובות נפלא, שהפך למעולה במיוחד, כשמאמין בקונספירציית הנחיתה על הירח התפרץ לאולם, והטיח באדם שאלות על פרק ההפרכה שעשו בעניין במפצחי המיתוסים. האופן שבו הוא דיבר והדברים שהוא העלה היו ממש פוקחי עיניים על איך True Believers חושבים ומתבטאים. הסשן הסתיים במכירה פומבית של חלק מגשר המסקינגטייפ שנבנה במפצחי המיתוסים, חתום ע"י חברי הצוות (נמכר ב-650$).
ההרצאה הבאה הייתה של Pamela Gay, שסקרה פרוייקטים מגניבים במיוחד בהם הדיוטות יכולים לתרום לתהלים המדעי באמצעות שיתוף פעולה באינטרנט. ספציפית היא הרחיבה על GalaxyZoo, פרוייקט שיתופי לזיהוי גלקסיות בתמונות לווין, שבשנה האחרונה התגלו בו שתי תופעות אסטרונומיות חשובות שלא נצפו עד אז, וכל זאת על ידי אנשים פשוטים שהקדישו כמה דקות ביום לקטלוג תמונות. פאמלה היא נואמת מוכשרת, וההרצאה עסקה בנושא מאוד מעניין – היה תענוג.
לאחריה על Phil Platt, שעסק באופן שבו סקפטים מפיצים את הבשורה. אפשר לסכם את כל ההרצאה ע"פ המשפט הסוגר שלה: "Basically, don't be a dick", אבל היא הייתה הרבה יותר מכך. פיל מיתן חלק מהדוברים הקודמים (במיוחד בנושא הסקפטיות מול דת ואתאיזם), והוא דיבר ברהיטות ובפשטות. אני חייב לציין שגם אני לקחתי מהמסר שלו עבורי, לגישה המזלזלת שלי לעיתים ב-True Believes, ולעובדה שאפשר להפריד בין שטויות לאמת באופן לא-מתנצל, ועדיין להשאר בן-אדם. המסר שלו חוזק ע"י המרצה הבאה – Carol Travis, שהביאה מחקרים על איך אנשים מצדיקים את ההחלטות והאמונות שלהם, ואיך הם ננעלים לדעות שלהם במהלך דיונים וויכוחים.
סיימנו את היום בארוחת ערב עם ה-SGU, שהייתה מאכזבת טיפה – היינו בשולחן רחוק, שרק Evan הספיק להגיע אליו (חברי ה-SGU הסתובבו וישבו עם השולחנות השונים). אבל פגשנו משתתפים נהדרים מארה"ב, אירלנד ואוסטרליה, שמאוד נהניתי לדבר איתם, ולחלוק חוויות סקפטיות ואחרות מסביב לעולם. גם בארוחת הצהריים היה כיף כשפגשתי משתתף מאריזונה עם סיכת מפלצת הספגטי המעופפת, שסיפר לי שבאזור שלו להצהיר על עצמך כאתאיסט מקביל ליציאה מהארון.
בסך הכל היה יום נהדר, מלא בהרצאות טובות, ושיחות עם משתתפים מעניינים. אני מחכה בקוצר רוח להרצאות מחר, ולראיונות שאנחנו מקווים לקיים.
Till then, היו שלום, ותודה על ה-Ruben sandwich המצויין שאכלתי.
נשמע כמו חוויה פנטסטית, וזה יופי של סיקור =)
איך הלו"ז עובד ב-TAM? האם יש מספר הרצאות בכל רגע נתון, ואתה צריך לבחור מתוכן לאן ללכת? או שהן חוזרות על עצמן במהלך היום כדי שכולם יזכו להיות בכל הרצאה/אירוע?