מיסטיקה, ספקנות, והצגת שני הצדדים

חץ בן חמו כתב פוסט קצר באתר הראשי שלו, ובו הוא סוקר את הגישה הכללית והתוכניות הספציפיות שהיו עד כה בספק סביר. הפוסט של חץ נכתב לפני עליית התוכנית הרביעית לאוויר, אבל מהתגובות לתוכנית הרביעית, נראה שתוכן התוכנית רק מאשש ומדגיש את הנושאים שהוא העלה.

הפוסט הזה הוא התשובה שלי לחץ והזמנה להמשך הדיון בעתיד. אני לא מתיימר להציג את "דעת הצוות" (אם בכלל יש כזו) אלא דעתי האישית שלי בלבד. חץ העלה כמה הערות טכניות שהן  פידבקים טכניים וישירים, ולא עליהם אגיב, אלא על מתן במה "לשני הצדדים" של הדיון בכל הנוגע למיסטיקה וספקנים.

רקע

ראשית רצוי שאבהיר מה הדגשים של הגישה הספקנית וראיית העולם האישית שלי, שרלוונטיים לדיון הנוכחי. חלקם גם נידונו בין המשתתפים בתוכנית הראשונה, (זהירות – חפירה רבתי לפניכם):

1. לדעתי, המגובה בראיות היסטוריות נרחבות, מכל האמצעים שהמין האנושי פיתח, לשיטה המדעית יש את ה"Track Record" הטוב ביותר כאמצעי לברר מה קיים בעולם הפיסי הממשי.

2. סעיף 1 לא אומר שהשיטה המדעית לא טועה, או שהיא יכולה להגיע לכלל האמיתות ולהקיף את כלל הנושאים בחוויה האנושית. יש דברים שהמדע מראש לא יכול לחקור (אסתטיקה, מוסר, אמונה וכו'), ויש דברים שעל אף שהוא חוקר, הוא לא יכול להגיע למסקנות החלטיות אודותיהם.

3. ולמרות סעיף 2, לדעתי מובטח לנו שלאורך זמן השיטה המדעית תביא אותנו הכי קרוב לאמת אודות העולם הפיסי שמסביבנו (ורק לגביה יש לנו את ההבטחה הזו – קטע משעשע בפילוסופיה שלא נכנס אליו כאן).

4. מה לגבי דברים שלא קיימים? המדע לא יכול להוכיח ב-100% שמשהו לא קיים (מלבד המקרים הנדירים מאוד של סתירה לוגית). הוא פשוט לא בנוי באופן שמאפשר ודאות טוטאלית שכזו. מבחינתי, "הוכחה" לאי-קיום תופעה תלויה בכך שלאורך זמן, בדיקות מדעיות מגוונות ומצטלבות הראו שאין עדות לתופעה, וכי ניתן להסביר את התצפיות השנויות במחלוקת באמצעים "יומיומיים" אחרים.

למרות שכתבתי "הוכחה" במרכאות, מבחינתי זו הוכחה לכל דבר, ועל מנת לפתוח את הדיון מחדש צריך ראיות חדשות, משכנעות מספיק כך שיסתרו את כל הראיות הקודמות שהצביעו על כך שהתופעה לא קיימת.

5. ספקנות בראיה הזאת אינה "להיות פתוח להכל" או "להטיל ספק בהכל", אלא היא באכיפת סטנדרטים בנוגע לראיות שאני מוכן לקבל ולתופעות שאני מוכן לעסוק בהן, מתוך ההבנה המלאה שיתכן שאני פוסל דברים אמיתיים בעולם, שעדיין אין עבורם ראיות איכותיות מספיק.

המשמעות לעיבור השכל הנ"ל היא שאם טוענים בפני שיש תופעה כלשהי המתבטאת בעולם הממשי הפיסי, מבחינתי הדרך היחידה לבדוק את הטענה הזו במהימנות, היא רק באמצעות השיטה המדעית. כל "ראיה" שמגיעה מחוץ לשיטה המדעית, לא נחשבת כראיה כלל בעיני. חשוב לשים לב לניסוח שלי – תופעה המתבטאת בעולם הפיסי (גם אם היא עצמה לא מהעולם הפיסי). למה הכוונה?

לדוגמה, שברגע שמישהו אומר שתפילה לא רק עוזרת לו מוסרית / אמונית, אלא גם תביא להתאוששות מהירה יותר ממחלה, הוא מציב טענה שהיא Fair Game לבחינה מדעית, כי היא מדברת על ביטוי בעולם הפיסי, שאותו אפשר למדוד, לנתח, ולאשש / להפריך. זאת, למרות שאמונה ותפילות כשלעצמן כלל לא נמצאות במרגש המשחקים של המדע. בהקשר המיסטי, לא מעניין אותי מה מערכת האמונות העומדת מאחורי כל טענה, אלא רק מה הטענה אומרת על העולם הפיסי – לדוגמה, יכולת להפיק תשובות שרק אנשים מתים היו יודעים, יכולת לנחש בהסתברות טובה מאורעות עתידיים ספציפיים, יכולת אבחון מחלות, וכו'.

בנוגע למיסטיקה וספקנות

אחרי שהסברתי באריכות (יתר) את ראיית העולם שלי בעניינים האלו, נפנה לתפר שבין ספקנות, מדע ומיסטיקה.

אפשר לסכם את כל הנושא בקצרה: הגישה המדעית נתנה לכל טיעון מיסטי את ההזדמנות שלו, וכולם כשלו לחלוטין לעמוד בקריטריונים של הוכחות מדעיות. במקביל, המדע מצא והדגים הסברים חלופיים לטענות מיסטיות, שעבור חלק ניכר מהדוגמאות שנבחנו גם הוכחו כהסבר האמיתי למה שנצפה. שני הנתיבים האלו נמשכו באופן עקבי ורציף לאורך עשרות רבות של שנים, ועמדו בבחינות חוזרות ונשנות של הקהילה המדעית.

האם אני אישית הלכתי ובדקתי כל טענה מיסטית שניתן לברור באופן מדעי? התשובה היא חד משמעית לא. אפילו לא קרוב לכך. אבל האמון שלי בשיטה המדעית מאפשר לי להסתמך על ממצאים של מחקרים איכותיים רבים שנבדקו ושוכפלו. אף אחד לא יכול ללכת לכל מתקשר ומתקשר ולכל קורא בקלפים ולחשוף את השיטות בהן הוא משתמש. אבל אחרי 100 מסטיקנים, מרחב הדגימה גדול מספיק על מנת להסיק מסקנה כלליות יותר.

באופן דומה ניתן לשאול, האם הראיות הן חד משמעיות, ושוללות ב-100% את האפשרות לתופעות מסטיות? התשובה היא שוב לא. כמו כל נושא במדע, יש ראיות לכאן ולכאן, אבל, המחקרים והראיות האיכותיים ביותר והמשוכפלים ביותר שוללים את קיום התופעות המדוברות. מבחינתי זה מספיק על מנת "לדרוס" את המחקרים הרשלניים, הפרוטוקולים הגרועים, והראיות שלא ניתנות לשכפול. ככה מדע עובד – כשחוקרים ברשלנות, מוצאים את תופעות הלוואי. כשמבצעים מחקרים מהימנים ומוקפדים, מוצאים את האמת (או לפחות מתקרבים אליה באופן ניכר).

לאור כל אלו, דעתי הנחרצת היא שאין אף תופעה פיסית בעולם שנמצא לה גורם מיסטי. עבורי המשמעות היא שהבחירה אם לכלול מיסטיקה בתפסית העולם שלי היא עניין של בחירה אישית ואמונה, ואני בחור שלא לעשות זאת.

מה ישנה את דעתי

כפי שציינתי ברקע, הקריטריון הוא פשוט מאוד – ראיות באיכות מדעית, הניתנות לשכפול, שעוצמתן לפחות שווה לעוצמת כל הראיות ששוללות את קיום התופעות המדוברת.

עד שראיות רלוונטיות יגיעו (וכפי שציינתי ברקע – "ראיות" שלא עומדות בקריטריונים מדעיים פשוט לא רלוונטיות עבורי), אני מרגיש בטוח מספיק לעמוד לצד 100+ שנים של מחקר מדעי בתופעות האלו, ולהגיד בקול ברור שהן לא קיימות.

יתרה מזאת, אחרי כל-כך הרבה זמן, מחקר ומאמץ, אני מרגיש גם בטוח מספיק להעביר את נטל ההוכחה את הצד השני. המדע יצא מגדרו לחקור את התופעות האלו, בעוד שלרוב, הצד המיסטי רק התחמק, היה לא קוהרנטי / עקבי, ובמקרים ספציפיים אף חיבל באופן פעיל בבדיקת הנושא (בנקודה הזאת אני חולק על הפוסט של חץ – הסיבה שהיום מדענים מזלזלים במיסטיקה נובעת ממעל ל-100 שנה בהן התופעות האלו נבדקו בדקדקנות).

האם יתכן שאני טועה? כמובן. אבל כשאני מגובה במיזם האנושי המוצלח ביותר בהיסטוריה האנושית לבירור עובדות, אני מרגיש בנוח עם העמדה שלי.

הצגת שני הצדדים

אני בעד הצגת שני הצדדים הלגיטימיים של כל דיון באופן כללי, תחת מגבלות הזמן והמיקוד. יחד עם זאת חשוב להבין, שיש מקרים בהם אין שני צדדים לגיטימיים, אלא יש מצד אחד את מה שאנחנו יודעים כאמת, ומצד שני שטויות מוחלטות. באיזשהו שלב חייבים להסכים ש(לדוגמה)כבידה קיימת, שלוגיקה היא תנאי הכרחי לדיון, ושיש דברים שהם Demonstrably Wrong. ממה שקראתי נראה לי שגם חץ שותף להסכמה הזו באופן עקרוני.

אין ספק שבתוכניות לא יצא לנו לתת במה "לשני הצדדים" בנושאים רבים. זה נבע מקוצר זמן ומשאבים, וממיקוד התוכנית בעולם הספקני והמדעי. יעברו עוד תוכניות רבות לפני שנוכל להרחיב את היקף הדיון עד כדי כך, אבל לפחות עבורי זאת מטרה ראויה שעוד נגיע אליה.

אישית אני אשמח להזדמנות לדיון פורה בעניין, בהנחה שהעקרון הבא מקובל על שני הצדדים: כאשר טוענים טענות מדידות וניתנות לבדיוק פיסית ממשית, אמת המידה המשמעותית היחידה היא השיטה המדעית.

לגיטימי לגמרי שיהיו מי שלא יסכימו לעקרון הזה, ובעולם ללא הגבלת משאבים וזמן הייתי שמח לדבר גם איתם. אבל כל עוד שזמני מוגבל, כך גם אגביל את עצמי להתדיין עם אנשים שיש לי איתם לפחות אמת מידה בסיסית משותפת. להבנתי מהמאמרים ומהתגובות שקראתי, חץ נמצא בקבוצה שתקבל עליה את הנחת המוצא הזו, וכשנתפנה אשמח להתדיין איתו בתוכנית ומחוצה לה.

היופי בהסכמה על השיטה המדעית כאמת מידע משותפת, הוא שאפשר לנהל דיון אמיתי שבו אפשר להגיע למסקנות פרודקטיביות, ולא להשתמש בתירוץ של הבאת שני הצדדים ככסות לבליל של שטויות שבו "הכל הולך".

לסיכום

דעתי היא שהתופעות המיסטיות נבדקו בדקדקנות לאורך יותר מ-100 שנים, נמצאו כלא קיימות תחת סטנדרט הראיות המדעי, וכעת נטל ההוכחה עובר לצד השני, ויהא עליו להציג הר ראיות באיכות מדעית שמשתווה ועובר את הר הראיות הקיימות נגד. עד אז, אני מרגיש בטוח מספיק על מנת לקרוא לכל היבט פיסי של מיסטיקה דיבורים חסרי כל בסיס.

כך או כך תודה על הפידבקים וההתייחסות המנומקת. שא(ו) ברכה.