תמצית לממהרים

שי טובלי – מדריך ומורה רוחני, תובע את תומר פרסיקו – בלוגר מקצועי ואמין בתביעת דיבה, שנראה (לי לפחות) שכל מטרתה צנזורה והפחדה. הנושא חשוב גם מזוית חופש הביטוי, ולדעתי גם בנוגע לעצם הטענות המועלות.

בקרו, קראו, גבשו דעה, ואם טוב הדבר בעיניכם – תמכו (בתגובות או בתרומות).

מכאן והלאה, המשיכו על אחריותכם האישית. זהירות – מעולם המשפט Too long, did not read לא התאים יותר.

רקע

תומר פרסיקו, “חוקר דת, אצלו ואצל אחרים”, כותב כבר שנים רבות את "לולאת האל" – בלוג בנושא אמונה, הארה ודת.

לרוב אני נרתע מחיבורים ומאמרים בנושאי אמונה ודת. נדיר למצוא כתיבה שעוסקת בנושאים האלו, מתכתבת עם עולם המושגים שלהם, ועדיין מצליחה להציג מבט מפוכך שנשאר נגיש גם "לאנשים כמוני" – רציונאליים, ניתוחיים ומובנים מאוד. פרסיקו מצליח פעם אחר פעם לעטוף את התוכן של מאות מאמריו ברהיטות, ולגבות אותו במחקר, רצינות והקפדה שאני מעריך מאוד ונהנה לקרוא.

אני לא טוען שכל פוסט הוא פנינה, או שאני מסכים עם כל תוכן הדברים שתומר כותב, אבל העובדה שאתאיסט כמוני מוצא הנאה וערך בכתבים שעוסקים באמונה דתית והארה מעידה לדעתי על הרמה הגבוהה של הכתב והכותב. אבל אל תאמינו לי – קפצו ל"לולאת האל" ותקראו בעצמכם.

רקע שחשוב להבין – פרסיקו אולי מפרסם את המאמרים שלו בבלוג, ואם תקראו לו "בלוגר" אף אחד לא יתווכח, אבל הוא בלוגר במובן מאוד שונה מהסטריוטיפ שעושה "פגע-וברח" למקלדת. ההיפך הוא האמת – "לולאת האל" משתייך לקבוצה הולכת וגדלה של בלוגים מקצועיים, שפועלים על-פי אמות מידה גבוהות, ומפיקים תוצרים שאיכותם לא נופלת מעיתונאות "אמיתית". העולם מתחיל להכיר בתפקידם של עיתונאים חובבים שכאלו (לא חובבניים, אלא חובבים במובן המקורי של המילה – כלומר שלא מקבלים כסף על העבודה שהם משקיעים), אבל לא לדיון הזה התכנסנו (למי שכן מתעניין, זה מקום קליל ונגיש להתחיל בו).

כנגד הרקע הזה אני רוצה לדבר על תביעת הדיבה של שי טובלי כנגד תומר פרסיקו.

שי טובלי ותביעת הדיבה

אני לא מתיימר להציג דיווח מאוזן ושלם של כל העובדות – קטונתי מלסקור את כל השתלשלות העניינים שהובילה לתביעה, וזאת גם לא המטרה. אתן פה גרסה מקוצרת שלוונטית לענייננו, ומי שרוצה תמיד יוכל למצוא פרטים נוספים באינטרנט.

שי טובלי הינו מדריך רוחני שפעיל קצת יותר מעשור בתחומים רבים של הארה, ניו-אייג', ורוחניות במובן הרחב של המילה. פרסיקו כתב עליו לראשונה ב-2005 במסגרת ראיון שקיים איתו ל-NRG, ובהמשך במספר מאמרים נוספים שחלקם התפרסמו בבלוג וחלקם ב-NRG. חשוב להדגיש כי מדובר במאמרים ספורים מתוך מאות מאמרים שעסקו במגוון נושאים שהתפרסמו בבלוג של פרסיקו לאורך השנים.

המאמרים של פרסיקו הפכו לביקורתיים לאורך השנים, בד בבד עם מידע נוסף שהצטבר על פועלו של טובלי, ובמקביל לכתבות שהתפרסמו בעיתונות ה"מסורתית". טובלי אף הגיב לחלק מהמאמרים של פרסיקו מעל דפי האינטרנט, אולם לבסוף בחר לפנות לנתיבים משפטיים סביב המאמר האחרון בנושא של פרסיקו. המאמר כלל עדויות לכאורה על הנעשה בקבוצת התלמידים הקרובה לטובלי, ולאחר שפרסיקו סירב להסירו מהבלוג, טובלי הגיש תביעת דיבה כנגד פרסיקו על כלל (או רוב) המאמרים העוסקים בעניינו.

אוקיי, אז חפרתי חפירה רבתי, אבל מה הבעיה? הרי בשביל זה בדיוק יש לנו חוקים שעוסקים בהוצאת דיבה, לא? אם טובלי מרגיש ששמו הטוב נפגע – שיתבע את פרסיקו, וניתן לבית המשפט להכריע בסוגיה.

תפקידם של הבלוגים המקצועיים

כעקרון אכן בדיוק בשביל זה יש לנו חוקי הוצאת דיבה, ולדעתי ההדיוטית קיים בהם איזון טוב יחסית בין חופש הביטוי לבין זכותו של אדם לשמו הטוב (בניגוד לבריטניה, לדוגמה). אבל, לא סתם קישקשתי בתחילת הפוסט על האיכות העיתונאית של "לולאת האל", ועל השתייכותו לעולם החובבני-מקצועי של המדיה החדשה. תביעת הדיבה הזו שייכת לקונטקסט רחב וחשוב יותר שאני רוצה לדבר עליו, אז Bare with me for a minute.

בואו נדבר לרגע על האופן שבו פרסיקו מבצע שירות לציבור ככלל, וכפועל יוצא גם לכם כפרט. העיתונות המקצועית החוקרת לעד תהיה מוגבלת בכמות החוקרים שלה והמשאבים העומדים לרשותה. בעבר משמעות הדבר הייתה שסיפורים מתחת לרף נזק/עניין כלשהו היו נופלים בין הכסאות. בנוסף לכך, במקומות בהם העיתונאות "המסורתית" מוחזקת בידי מספר מצומצם של בעלי הון, יש סכנה אמיתית שנושאים מסויימים ייחשבו לסוג של טאבו, ולא ייחקרו. לא מתוך מזימה זדונית כלשהי שנקבעה בחדר אפל, אלא מתוך תרבות ארגונית/עסקית שמחלחלת באופן טבעי לכלל העוסקים במקצוע.

למזלנו, בניגוד לעבר, יש לנו קו הגנה נוסף שעושה שירות לציבור – הבלוגרים המקצועיים. מעצם טיבם ככוח לא ריכוזי וחובבני, הם יכולים לאסוף את הנושאים שנופלים בין הכיסאות, לחקור אותם, ולהציף אותם למודעות הציבורית (לפחות במידה מסויימת). פעמים לא מעטות, דווקא בלוגרים חובבים נותנים דיווח מדוייק, מקצועי ושלם יותר מהתקשורת הממוסדרת במגוון נושאים מדעיים, חברתיים וכלכליים. במובן מסויים זה מה שאנחנו מקווים לעשות גם ב"ספק סביר", בהצלחה כזו או אחרת, וזה גם מה שתומר פרסיקו עושה – בין אם כמטרה עיקרית או "על הדרך".

האם זה אומר שנפתרו כל בעיות זרימת המידע והדיווח העיתונאי של העולם? ובכן, מן הסתם התשובה היא לא, ומסיבות רבות ומורכובת – אבל אני מעוניין להתמקד בסיבה אחת ספציפית שרלוונטית לעניין – בלוגים עצמאיים והאנשים הכותבים בהם ניתנים להשתקה בקלות יחסית.

בלוגרים חובבים חסרים את המשאבים, הכוח והכיסים העמוקים שיש לארגונים המסורתיים, עובדה שהופכת אותם למטרה קלה לתביעת הפחדה. כל מטרתה של תביעה כזו היא לאיים על הנתבע בקנס גבוה כל-כך, עד שרק עלות ההגנה המשפטית והסיכוי הקלוש להפסד יבטיחו שהוא יצנזר את עצמו, ויסיר את הכתבים הרלוונטיים – בין אם הם אמת או לא. מדובר בפרקטיקה נפוצה מספיק כך שהיא קיבלה מונח משלה – SLAPP (לקריאה נוספת בויקיפדיה, ובעברית, ואפילו מתגלגלת הצעת חוק בעניין). חשוב להבין – תביעות SLAPP הינן למעשה כלי צנזורה, שבא להגביל את הדיון הציבורי, ואת חשיפתם של סיפורים בעלי ערך.

תביעת SLAPP חותרת תחת הערך המוסף ופוטנציאל התרומה הציבורית הגלום בבלוגים מקצועיים; והתביעה הנוכחית של טובלי נשמעת דומה מאוד למקרה הקלאסי של SLAPP.

Have you ever been SLAPPed?

תביעות SLAPP לא נראות שונות מתביעות דיבה לגיטימיות, מן הסתם. הן נוקטות באותה לשון משפטית, מכילות את אותם "נפנופי ידיים", ודורשות פיצוי ראוי על עוול שלטענתן הוא אמיתי.

אבל, יש כמה "דגלים אדומים" שאפשר לבחון ספציפית במקרה הזה:

  • על אף שפרסומים בעיתונות "מסורתית" (לדוגמה) העלו טענות דומות לאלו של פרסיקו (או אף חריפות ומפורשות מהן), התביעה הוגשה רק כנגד פרסיקו.
  • לא הוגשה הפרכה עובדתית לטענות שפרסיקו העלה (מה גם שחלקן מתייחסות לציטוטים של טובלי הזמינים לוידוא ואישוש ברשת).
  • לפני התביעה הוגשה בקשה רשמית להסרת הרשימות והכתבים, זאת על אף שהתביעה כוללת פיצוי במסגרת נזקים שנגרמו לכאורה לטובלי ובן זוגו. כלומר, נראה שהמטרה הראשונית הייתה הסרת המאמרים, ולא הפיצוי על הנזק שנגרם לכאורה.

כמובן שיש לחזור ולהדגיש – אף אחת מהנקודות הנ"ל אינה בחזקת "אקדח מעשן", אינני מתיימר לדעת את כל הפרטים ובכל מקרה הפוסק הבלעדי בעניין יהיה בית-המשפט. הנקודה היא שעל פניו, הסיפור נראה מאוד דומה לסיפורי תביעות SLAPP אחרות, שכפי שציינתי, כל מטרתן הוא צנזורה והשתקה.

מה הלאה

כמי שלוקח חלק (זעיר, לא מנוסה ומקרטע) במאמץ לשפר את הדיון והידע הציבורי בישראל, הפרשיה הנוכחית מקרינה ישירות על היכולת שלי להעמיד תרומה בעלת ערך. קשה לדבר בכנות ולתת ניתוח אובייקטיבי (בשאיפה לפחות) כאשר איום התביעה מרחף ברקע. לדעתי כותבים וחוקרים רבים וטובים ממני חשים באופן דומה, ולכן חשוב לנו להפיץ את הבשורה על המתרחש. אם שרדתם עד לכאן, כנראה שלפחות הצלחתי לשכנע אתכם שמדובר בנושא חשוב, גם אם בנפנופי ידיים.

לסיכום – אם תרבות הדיון בארץ חשובה לכם, ואתם מעוניינים בשכבה נוספת של חוקרים סמי-מקצועיים שיגנו עליה, נראה לי שראוי לתמוך בפריסקו ובמאבקו, בין אם מורלית ובין אם כספית.

ומילה ספקנית לסיום

אם שמתם לב, בכל הכתוב לעיל לא נגעתי בנושאים עצמם שפריסקו סקר, או בתגובתו הפרטנית של טובלי במענה להם. אחרי הכל, דיון ציבורי ותחקירים עובדתיים הם מטרות ראויות בזכות עצמם, יהיה הנושא אשר יהיה. אבל אחרי שהעברתי את הנקודות האלו, אני רוצה לעמוד על נקודה נוספות שרלוונטית לפרשיה הספציפית הזו.

במספר התבטאויות, שי טובלי חצה את הקו שבין אמונה והארה לבין עובדות פיסיות הניתנות לבדיקה ואישוש אמפירי. בכך הוא הכניס את עצמו למגרש המדעי והעובדתי.

כך, לדוגמה, טובלי טוען כי קיים נוזל פיסי בעמוד השדרה שניתן להעלות אותו למעלה בתהליך של הארה; כי ישנה הוויה רוחנית "שגוברת על המוות באופן בלתי מטאפורי"; וכי (בשלב מסויים) הוא תיעל תודעות של ישויות פאן-גלקטיות, שמחזיקות בידע שחורג מהידע הזמין לאנושות בנקודת זמן זו. אלו רק מספר דוגמאות ברורות, ויש עוד רבות שכמותן.

אני לא בדקתי אישית את הנקודות הספציפיות האלו, ולכן אני לא יכול להביע דעה נחרצת וסופית על אמיתותן, אולם הן נופלות לתבניות פסאדו-מדעיות מוכרות:

  • הן סותרות את כל הידע המדעי והרפואי הידוע לנו.
  • כל אחת מהן, אם הייתה נכונה, הייתה מובילה מהפיכה מזעזעת-עולמות ברוב תחומי הידע האנושי, ומותירה חותם נצחי על התרבות האנושית, והמהות האנושית עצמה.
  • על אף שיהיה קל יחסית לוודא אותן, לא הוצג להן מעולם בדל של הוכחה מדעית (תשאול מהיר של אחת הישויות הפאן גלקטיות היה יכול לספק הוכחה מוחצת, לדוגמה). הדבר בולט במיוחד לאור המוטיבציה הרבה שהייתה אמורה להיות לוודא אותן, בהתחשב בסעיף הקודם.

ניתן להמשיך, אבל נראה לי שהבנתם את הנקודה.

לאור זאת, גם בלי להתחשב בחשיבות הפרשיה לאופי הליבראלי של הדיון הציבורי And all that jazz, כספקן אני רואה חשיבות בפרשיה גם כתביעה המקדמת פסאדו-מדע (גם אם טובלי עצמו כנה לחלוטין בכל הנושאים שהוזכרו). וזאת סיבה מעולה נוספת לתמוך בפריסקו ובמאבקו.